זה חיוני בגלל המים

כולם יודעים ישראל מתייבשת

משק המים מצוי במשבר חריף כבר מספר שנים. לאור התחזיות נראה כי גם בשנים הקרובות יידרשו צעדים מיידיים להגדלת היצע המים ולצמצום צריכת המים בכל המגזרים. ב 2010- הוטל בישראל, לראשונה, היטל כספי על שימוש עודף במים. הישראלים למדו להתקלח פחות, לצמצם בצריכה, ולתתצ לגנים להתייבש ולקמול. ענפי חקלאות שלמים, הפכו לבלתי כדאיים, ובמקומות רבים הירוק הפך מדבר. המשמעויות הינן כבדות משקל וישפיעו על המשק כולו. החרפת המצב עלולה להוביל, בין היתר, לתעריפי מים גבוהים לצרכנים, תפיסת שטחים יקרים לאורך החוף, בזבוז אנרגיה וזיהום הסביבה.

 

יהודה ושומרון מאגר המים הגדול בישראל

כ-50% מקורות המים של ישראל נמצאים ביהודה ושומרון. כל נסיגה משטחים אלה תייבש את המדינה. רבים חושבים שהמים שכולנו שותים מקורם בכינרת, אך המציאות שונה מאוד. אגן הכינרת, גם כשהוא במיטבו, מהווה רק שליש ממשק המים המתוקים של ישראל. כמות זהה של מים מגיעה ממאגר המים התת-קרקעי הנמצא מתחת לרכסי יהודה ושומרון, שנקרא אקוויפר ההר. “אקוויפר” הוא מאגר מי- תהום הנוצר כאשר גשם מחלחל אל הקרקע ונלכד בתוך שכבות הסלע, עד שהוא פורץ החוצה במעיינות או בשאיבה. אקוויפר ירקון תנינים המוזן מהגשם היורד בשומרון הוא הגדול והחשוב ביותר עבור המדינה. הוא משתרע על שטח של כ3,000- קמ”ר ונפח המים בו נאמד בכ30- מיליארד מטרים מעוקבים. מאגר זה מהווה לבדו כ35%- ממקורות המים המתוקים הזמינים בישראל, ובאופן תדיר נשאבות ממנו כמויות גדולות של מים. האקוויפרים המזרחי והצפוני תורמים גם הם כ10%- למקורות המים של המדינה, ולמאגרים אלו יש קשר ישיר גם לכמות ולאיכות המים שבאקוויפר החוף. יחד, מאגרי המים שנקווים מתחת להרי יהודה ושומרון תורמים כמחצית המים המתוקים של ישראל.

 

האיום על אקוויפר ההר

כבר היום מחסור במים ושנות בצורת הביאו לשאיבת יתר מן האקוויפרים, ובשל כך התעוררה לא פעם סכנה להמלחתם ולפגיעה באיכות המים. איכות המים באקוויפרים מאוימת גם על ידי חלחול של חומרים מזהמים שונים דוגמת ביוב, דשני חקלאות, דלקים וכו’. מכיוון שאגני החלחול וההזנה של אקוויפר ההר נמצאים באזור ההררי של יהודה ושומרון, רק שליטה ישראלית מלאה בשטח תבטיח את המשך האספקה הסדירה של מי שתיה לישראל. לאור הבצורת העולמית המחמירה ונסיגת הכינרת אל מתחת לקו השחור, אם ישראל תאבד גם את אספקת המים המתוקים מאקוויפר ההר היא לא תוכל להתקיים באופן עצמאי. האסון במקרה כזה קשה לתיאור. לכן יש שני דברים קריטיים עליהם ישראל חייבת לשמור: א. כמות המים שמחלחלת בהר ומגיעה למעיינות ירקון-תנינים. ב. איכות המים - כלומר למנוע את זיהום המים שיהפוך אותם לבלתי ראויים לשתייה.

הפלשתינים מסכנים את משק המים של ישראל 

במסגרת הסכמי אוסלו התחייבו הפלשתינים לפעול לשמירה על מאגרי המים, למנוע פגיעה בזכויות המים הישראליות; להקים מערכות לטיהור שפכים על מנת למנוע זיהום של הקרקע ומי התהום ולצמצם את איבודי המים במערכות הקיימות )העומדים על כ30%-(. לפרויקטים אלו אושר מימון נרחב על ידי המדינות התורמות. אולם, תחת זאת, הפלשתינים מפרים הסכמות אלו באופן שיטתי: א. קידוחים לא מורשים – הפלשתינים קדחו מאז חתימת ההסכם יותר מ250- קידוחים שלא אושרו על ידי הועדה המשותפת בעיקר בצפון השומרון. הדבר נכון במיוחד לגבי האגן הצפוני באזור ג’נין )מצ”ב מפה חלקית( והאגן המערבי באזורי קלקיליה וטולכרם. קידוחים אלו מספקים כ10- מיליון מטר מעוקב, הנגרעים ישירות מאספקת המים של ישראל, בעיקר בעמקי הצפון. ב. גניבות מים – חיבורים לא מורשים לרשת של “מקורות” באזורים שונים גורמים לשיבושים באספקת המים ליישובים, ומסתכמת בכ3.5- מיליון מטר מעוקב בשנה. ג. שפכים לא מטופלים - הפלשתינים מייצרים כ55- מיליון מטר מעוקב שפכים בשנה. מתוך כמות זו כ5- 

 

מיליון מטר מעוקב בלבד מטופלים במתקנים פלשתיניים, 17 מיליון מטר מעוקב במתקנים ישראליים, ואילו היתר – 33 מיליון מטר מעוקב – אינם מטופלים כלל. שפכים אלו זורמים לשטח ישראל ממערב ומדרום, ומזהמים את הנחלים ואת מי התהום. להקמת מכוני טיהור שפכים מוכנות המדינות התורמות להקצות כ300- מיליון דולר. תהליך דומה נעשה ברצועת עזה, דבר שהביא לקריסת מאגרי מי התהום באזור ולבעיות מים קשות שפגעו בעיקר באספקת המים בשטחי הרצועה. ברור לכל שרק שליטה ישראלית על מרחבי יהודה ושומרון תבטיח את קיומו ואיכותו של משק המים של ישראל.
 
 

 

שטפונות ביהודה ושומרון חורף 2012