חייהם החופשיים של ערביי יהודה ושומרון תחת הרשות הפלסטינאית, ונתונים על הדמוגרפיה והילודה היהודית הגדלה והולכת, לעומת הירידה בילודה הערבית.

מה באמת קורה בשטח?

הסכסוך הישראלי פלשתיני הוא אחד הנושאים הכי מדוברים בשיח התקשורתי, המדיני והפוליטי. מלבד ערביי ישראל,

ערביי יהודה ושומרון הם הערבים היחידים במזרח התיכון שחיים בשלטון דמוקרטי, של הרשות הפלשתינית.

כיום 97% מהערבים תושבי יהודה ושומרון חיים תחת שלטון הרשות הפלשתינית. למעשה, הם מנהלים את חייהם באופן עצמאי,

יש פרלמנט פלשתיני, יש ממשלה פלשתינית, שאותה בוחרת האוכלוסייה הפלשתינית בבחירות דמוקרטיות.

 

עצמאות האוכלוסיה הערבית

האוכלוסייה הערבית ביו”ש נהנית כיום מכל הזכויות הדמוקרטיות, ובראשן זכות ההצבעה לפרלמנט )מאז כינון האוטונומיה הם

ניצלו כבר פעמיים את הזכות הזו: ב 1996- וב 2006- (. רוב התושבים הערבים חיים בשטחי A ובשטחי B )

שהם כ 40%- משטחי יהודה ושומרון( הנמצאים באחריות מנהלית של הרשות הפלשתינית.

ערבי תושב יו”ש נושא תעודת זהות כתומה עם סמל הרשות בראשה, יכול להוציא דרכון פלשתיני, שולח את ילדיו לבית-ספר השייך לרשות הפלשתינית,

מוציא רישיון נהיגה ממשרד התחבורה הפלשתיני, מקבל טיפול רפואי במרפאה השייכת למערכת הבריאות הפלשתינית,

נשפט ומקבל סיוע משפטי מבתי המשפט של הרשות הפלשתינית, וגם אישורי בניה בשטחי A ו- ,B הוא מקבל ממשרד השיכון הפלשתיני.

רק שתי סמכויות אין להם: ביטחון וחוץ, כי אלו בדיוק הסמכויות שאם יינתנו לפלשתינים – הן עלולות לסכן את אזרחי ישראל.

 

 

 

חופש תנועה וזינוק בכלכלה

שטחי c המהווים את יתרת שטח שאינו בשליטת הרשות הפלשתינית ביטחונית או אזרחית, משמשים כיום באופן מלא גם את האוכלוסייה הערבית

וגם את האוכלוסייה היהודית בדו קיום באזור. עם ירידת מפלס הטרור, ביטלה ישראל למעשה את רובם המוחלט של החסימות והמחסומים

אשר פגעו במרקם החיים של הערבים שנהנים כיום מחופש תנועה מלא בכל המרחב, דבר שהביא לשיפור דרמטי ברמת החיים ובכלכלה הפלשתינית.

זו האחרונה צמחה בשנים האחרונות ב9.3%  (*)- ומגמה זו הולכת ומתחזקת.

במקביל מתפתחים כל העת אזורי תעשיה משותפים,ומיזמים כלכליים. הכלכלה והחופש מהם נהנים הערבים ביהודה ושומרון

גדולים משמעותית לעומת אלה של אחיהם ברצועת עזה החיים תחת שלטון פלשתיני מלא.

 

 

 

 

 

 

*. נתוני ועידת הסחר של האו”ם 24.8.2011הקו

דמוגרפיה הזמן פועל לטובתינו

אחד האיומים באמצעותו מנסים להפחיד את החברה הישראלית בכדי שתתמוך בנסיגה מיהודה ושומרון, הוא האיום הדמוגרפי. מעוררי ההפחדה מנסים להבהיל אותנו שאם נשאר ביהודה ושומרון תהפוך ישראל למדינה דו לאומית ותאבד את זהותה היהודית. בדיקה מעמיקה של המציאות מראה תמונת מצב שונה לחלוטין ממה שנהוג להציג לנו.

המציאות שונה מכל התחזיות

במשך שנות קיומה של המדינה הוצעו תחזיות קודרות רבות לגבי עתידה הדמוגרפי. כך, ד”ר פטריק לופוס העריך, בדו”ח שנמסר לאו”ם ב 1947- , כי עד שנת 1960 יהיה שוויון דמוגרפי בין יהודים לערבים בארץ ישראל. בשנת 1948 , העריך פרופסור רוברט בקי כי מצב זה יקרה רק בשנת 1968 , ואילו בשנת 1968 תיקן הלה את הערכותיו ודחה זאת ל 1985- , ולבסוף ל 1990- . בשנת 1987 קבע פרופ’ ארנון סופר כי מצב זה יחול עד לשנת 2000 , ואילו עתה הצהיר לואי שאבאנה, ראש הלמ”ס הפלשתיני כי עד לשנת 2016 יהיה מספר היהודים שווה למספר הערבים. בניגוד לתחזיות אלו, מראים הנתונים כי הרוב היהודי בארץ ישראל נשאר קבוע ויציב החל ממחצית שנות ה 60- , ולאור שיעורי ההגירה הנוכחיים עשוי להתבסס אף יותר בעתיד הקרוב. תחזיות פסימיות אלו לא התממשו מכמה סיבות. ראשית, ההגירה היהודית החיובית לארץ ישראל נמשכה ברצף ובהתמדה לכל אורך התקופה, גם אם במינונים שונים, בעוד שההגירה הערבית ברוב התקופה הייתה שלילית. שנית, אותן תחזיות גם לא העריכו נכונה את השינויים בשיעור הפריון הערבי, שאמנם היה גבוה מאד בשנות ה 60- וה 70- , אך במשך התקופה כולה יורד בהתמדה.

כמה ערבים יש ממערב לירדן

מאז 1967 מהווים היהודים רוב מוצק של 60% בין הירדן לבין הים התיכון ו- 80% בתחומי “הקו הירוק”. המגמות הדמוגרפיות ארוכות הטווח מצביעות על התבססות הרוב היהודי. ביש”ע ישנם כ2.5- מיליון תושבים ערבים )1.1 מיליון בעזה וכ1.4- מיליון ביו”ש( - כשני מיליון פחות מהמספרים שמפיצים בשמאל. מאז 1948 גדל מספר היהודים - בין הירדן לבין הים התיכון - פי 9 ) מ600,000- ל5.5- מיליון( ומספר הערבים פי 3.2 )מ1.2- מיליון ל3.8- מיליון(. ב1900- היוו היהודים 8% מערבית לירדן, ב- 1948 48% והיום 60%. ללא עזה קיים רוב יהודי יציב וארוך-טווח של 67% ב”קו הירוק” וביו”ש. רק הגירה פלשתינית – ליו”ש ומשם ל”ישראל הקטנה” - תשנה לרעה את המאזן הדמוגרפי.

 

מה יהיה? יותר יהודים פחות ערבים

בניגוד לדעה הרווחת, הדמוגרפיה פועלת לטובתנו וזאת בשל ירידה ממשית בילודה הערבית, והגירה ערבית גדולה. מאז 67 היגרו לחו”ל 580 אלף ערבים מיהודה, שומרון ועזה. הגירה זאת נמשכת כל העת. מ1995- אנו עדים לירידה שיטתית ומשמעותית בשיעור הריבוי הטבעי הערבי ביש”ע. הירידה תואמת את הירידה החדה יותר בירדן, במדינות ערב, בעולם המוסלמי ובעולם השלישי. העיתון “ניו-יורק טיימס” כתב ב29.8.04-: “מ5.4- לידות לאשה ב1970-, ירד הממוצע העולמי ל2.9- לידות...” - הנתונים מפריכים את מיתוס הפריון המוסלמי. בין הגורמים לירידה המשמעותית יש לציין את המעבר המהיר והמסיבי של אוכלוסיה ענייה מהכפר אל העיר, השתרשות תכנון המשפחה )52% מהנשים הנשואותמשתמשות באמצעי מניעה(, התרחבות מערכת החינוך, עליית גיל הנישואין, עליית שיעור הגירושין, ועליית משקל גורם הקריירה. לעומת זאת אנו עדים לעליה משמעותית בשיעור הגידול של האוכלוסייה היהודית. בשנת 2008 , הגידול השנתי הנומינלי של האוכלוסייה היהודית היה כ 88,800- נפש - הגדול ביותר משנת 1996 . שיעור הגידול בפריון אצל היהודים גדל מ 2.63- בשנת 1998 ל 2.88- בשנת 2008 . אחוז הלידות היהודיות מסך הלידות בתחומי ה”קו הירוק” עלה מ 69%- ב 1995- ל 75%- ב 2006- . הזינוק ארוך הטווח במספר הלידות היהודיות מלמד על המומנטום הדמוגרפי היהודי, שיקבל תגבור נוסף בעוד 10-20 שנה, כאשר התינוקות/ילדות יגיעו לגיל פריון.

לסיכום: בניגוד לתחזיות הפסימיות, הרוב היהודי ממערב לירדן הוא רוב מוצק ומובטח גם בעתיד.

                                                                    

 

 

 

מה באמת קורה בשטח?
הסכסוך הישראלי פלשתיני הוא אחד הנושאים הכי מדוברים בשיח התקשורתי, המדיני והפוליטי. מלבד ערביי ישראל, ערביי יהודה ושומרון הם הערבים היחידים במזרח התיכון שחיים בשלטון דמוקרטי, של הרשות הפלשתינית. כיום 97% מהערבים תושבי יהודה ושומרון חיים תחת שלטון הרשות הפלשתינית.